ראיון עם פול הרווי

מאת: ענת מסינג

הכתבה התפרסמה ב"חיים אחרים"- הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית בגיליון 114 מרץ 2006

אילו הייתי פוגשת את פול הרווי ברחוב הייתי וודאי חושבת, 'איזה אדם נחמד, אולי הוא חשמלאי, או וטרינר או בעל מכולת'. אילו הייתי שומעת אותו מדבר הייתי חושבת 'איזו שפה קולחת, נעימה ושזורה בהומור עדין. האיש וודאי שחקן או מדריך טיולים'. אבל פול הרווי הוא מורה, מורה ליוגה ודמות חשובה בסצנת היוגה המערבית. הוא לא לובש שרוול לבן, לא עוטה גלימה כתומה ואפילו לא מכנסי סטרץ' או סתם מכנסי טרניג נוחים. בג'ינס, נעלי התעמלות, בלורית קופצנית וחיוך שובה לב הוא מצליח לרתק, במשך ארבעה ימים ארוכים, את משתתפי הסדנה המהווה חלק מקורס מורים ליוגה של מכללת רידמן, בהדרכתה של זיוה כנרות, מורה בכירה לויניוגה ותלמידה של הרווי.

"היוגה היא שיטה שמתפתחת בהתאמה לגיל הכרונולוגי של האדם" פורש הרווי בפני משתתפי הסדנה את המודל ההתפתחותי שלו, "ילדים מעדיפים תרגול פיזי, כוחני עם אלמנט של אתגר ותחרותיות. לכן התרגול המיטבי עבורם מתמקד באסנה, בתנוחה עצמה. בגיל הביניים האדם מוצא את עצמו עסוק עד מעל לראשו, מוטרד, דואג, אחראי לתחומים רבים. אין לו שעתיים חופשיות להתמסר לתרגול תנוחות היוגה ולכן מטרת התרגול משתנה. אדם בגיל הביניים זקוק לתמיכה, להגנה ולחידוש מאגרי האנרגיה והדרך להשיג זאת היא באמצעות פראניאמה, כלומר תרגילי נשימה. בגיל השלישי האדם נוטה להתכנס פנימה, לבצע איזושהי רטרוספקטיבה על חייו, לברר את טיב יחסיו עם העולם, עם הדרך שעשה עד כה ועם המוות. מטרה מסוג זה ניתן להגשים באמצעות מדיטציה". המודל הזה הוא נר לרגליו ומתווה את כל שיטת ההוראה של הרווי.

אחד על אחד

פול הרווי הוא תלמיד של דסיקשר, בנו של קרישנמצ'אריה, הלא הוא אחד המורים הגדולים של המאה העשרים. בין תלמידיו המפורסמים של קרישנמצ'אריה נמנים ב.ק.ס. איינגר ופטהאבי ג'ונס מייסדיהם של שתי שיטות תרגול מרכזיות – איינגר ואשטנגה ויניאסה – במפת היוגה של זמנינו. השיטה השלישית שצמחה מבית מדרשו של קרישנמצ'אריה ידועה בשם ויני-יוגה וזו השיטה שאימץ בנו דסיקשר והרווי ממשיך להוביל ולקדם אותה במערב. פירוש המושג וינייוגה הוא 'יישום היוגה' ולמעשה יותר משיטה מדובר בארגז כלים ועקרונות ליישום נכון של היוגה.

"בוינייוגה אנו מתאימים את התנוחה לאדם ולא את האדם לתנוחה, והתרגול נקבע בהתאם לאדם ולמצבו העכשווי. כלומר אדם צריך לצאת מתוך נקודת הנחה כי יתכן והיוגה שתרגל אתמול או בשנה שעברה לא מתאימה לו עכשיו. אנשים אמנם מעונינים ברוטינת תרגול פשוטה ורפטטיבית אולם זה בלתי אפשרי לאור העובדה כי האדם משתנה מיום ליום. למשל, אני מכיר נשים שמחליפות ארבעה מחזורי תרגול שונים בחודש. מחזור תרגול אחד לפני הביוץ, מחזור אחרי הביוץ, מחזור לפני הווסת ומחזור תרגול נוסף במהלך הווסת.".

מסיבה זאת שיטת העבודה המועדפת על הארווי היא השיטה המסורתית של אחד על אחד, מורה ותלמיד. זו הדרך היחידה בה ניתן ליצור מערך תרגול אידאלי עבור המתרגל הבודד. "אבל גם במסגרת קבוצתית" מודה הרווי, "אני מקפיד על עבודה אינדיבידואלית. אני נמנע מללמד צרור תנוחות, וגם לא עומד בחזית האולם ומדגים תנוחות. אני עובר בין המתרגלים, משתדל לזהות את הצרכים שלהם ואת השאיפות שלהם, ולהעיר הערות רלוונטיות לתרגול שלהם. לכל אדם פוטנציאל אחר, אילוצים שונים וכו'. אני מודה כי ללמד יוגה בקבוצה זה אתגר לא פשוט למורה".

ביצועים ויוהרה

במהלך הסדנה מדבר הרווי על פשרה. "אמנם ניתן לבצע את תנוחות היוגה בצורה קפדנית, קשיחה וללא פשרות" הוא מסביר, "אבל לא רק שזה לא נחוץ אלא אף עשוי להזיק". לכן, מציע הארווי, לשים לב לאלמנטים העיקריים עליהם כדאי להקפיד בכל תנוחה ולהתפשר על האלמנטים המשניים. הגישה של הרווי מובילה אותי לסוגיה שכבר מעסיקה אותי הרבה זמן ובה פתחתי את הראיון עמו.

לאור גישתך הפשרנית אני נזכרת בפרפרזות ששמעתי לא פעם כגון 'היוגה מטיפה לויתור על האגו, להשתחררות מן האגו' – זה מצד אחד. ומצד שני, נתקלתי בלא מעט מורים, חלקם בכירים, שלמרות שהטיפו לצניעות וענווה התברכו באופי יהיר ומתנשא. האם היוגה באמת מטיפה לויתור על האגו? האם זה אפשרי? ואם כן, האם אותם מורים חוטאים?

"יש איזושהי דעה רווחת בעולם הרוחני לפיה התכחשות לאגו מובילה להתפתחות אבל המציאות מוכיחה דווקא את ההפך. הדבר שהאגו הכי אוהב, הדבר שמזין את האגו הוא הכחשת העצמי. ככל שנרבה להעניש את האגו הוא יתחזק. מקורה של דעה זו בבלבול מערבי אופייני שכן צניעות וענווה הם רעיונות דתיים הלקוחים מן המסורת ההודית אבל אינם בהכרח קשורים ליוגה. והרי הענווה של אדם אחד היא היוהרה של אדם שני, הרי אין לנו דרך כמותית למדוד מושגים מסוג זה. על כל פנים, ביוגה-סוטרה (אחד המסמכים הראשונים של היוגה שחיבר פטנג'לי בסביבות 200 לפנה"ס ומכיל 195 פתגמים, או תובנות או חוטים למחשבה) לא נכתב כי על האדם לנהוג בענווה אלא לפעול מתוך חקירה והתבוננות בעצמי.

"הבעיה היא שבמערב, יוגה ואסנה (תנוחה בסנסקריט) הפכו למילים נרדפות. בקליפורניה למשל מקניטים את הוינייוגה ומכנים אותה מיני-יוגה משום שכאשר אדם אומר אני מתרגל יוגה הוא בדרך כלל מתכוון לתרגול של אסנות ולא לתרגילי נשימה או מדיטציה שיכולים לקדם אותו בכיוון של חקירה פנימית. והתרגול הפיזי אכן מזוהה יותר עם תחושה של יוהרה. 'אני מבצע כך וכך תנוחות', 'אני מקפיד על תרגול מדויק, תנוחה מתוחה ויציבה'. אפילו בתו של דסקישר, המורה שלי, לקחה על עצמה משימה יומרנית ולמדה 380 תנוחות במשך ארבעה חודשים. אם כי במקרה זה מדובר בנערה צעירה הכשירה ללמידה מסוג זה על פי המודל שהצגתי. גם המורים ליוגה פיזית, שמככבים בחדרי הכושר במערב, מסוגלים להציג רפרטואר מרשים של תנוחות אבל אני עוסק באדם הממוצע שאין לא רקע של רקדן או מתעמל, ולאדם הממוצע הזה אני מציע להתרכז במספר מצומצם של תנוחות ולעבוד איתן.

"עוד הבדל בין המערב למזרח טמון בעובדה שבמזרח, אנשים אינם לוקחים דברים באופן אישי. לדוגמא, מורה יכול להתנהג בצורה פוגעת כלפי התלמיד שלו והתלמיד ימשיך לציית לו. הוא לא יטען שהאגו שלו נפגע אלא להפך ינצל את תגובת המורה לצמיחה ולהתפתחות. אבל במערב אנחנו ספקניים יותר, פגיעים יותר ובעלי ערך עצמי שברירי".

לעבוד עם האגו

אם כך, מה אופיה האמיתי של היוגה? מהן מטרותיה?

"בהודו משתמשים באנלוגיה הבאה: האגו דומה לעיוור, הוא יכול לנוע לכיוונים שונים אבל אין לו יכולת לראות את המטרה. לאגו יש אג'נדה, הוא נמצא שם כדי לעזור לנו לשרוד, להסתדר אבל אין לו ראיה, הוא פועל באופן אינסטינקטיבי אבל לא בהכרח אינטליגנטי. לעומתו, המודעות דומה לאדם הנכה. כמו הנכה איננה יכולה לנוע אבל יש לה את היכולת לראות, לתפוס דברים, לקלוט, להבין. החיבור בין האגו למודעות הוא זה שמאפשר פעולה הרמונית ואינטליגנטית. זוהי מהות היוגה.

"לצערי היוגה, כפי שהיא נחווית בימינו, איננה מציעה אורח חיים אלטרנטיבי אלא איזושהי פעילות משלימה לאורח החיים התזזיתי שאנו מנהלים. אני לא בטוח כמה אנשים מעונינים להשתמש ביוגה ככלי לחקירה פנימית או כאמצעי לבדיקת איכות השינוי. אנשים מסתפקים בהצהרות כמו 'אשמח להשתנות כל עוד אינני צריך להשקיע מאמץ'. אנשים רוצים להסיר את המתח מחייהם מבלי להתבונן בסיבות למתח.

"כפי שציינתי קודם, היוגה לא מתעניינת בהכחשת האגו אלא בדרכים בהן נוכל לבטא את האגו ובראש וראשונה היא מתעניינת בחקר ה'אני'. ה'אני' הוא רכיב חיוני לקיומה של תקשורת, הרי לא אוכל לתקשר אתך מבלי שתהיה לי תחושת עצמי ומבלי שאוכל להתבונן ביחסים שלי עם עצמי. היוגה מתעניינת בגרעין האנושי: כיצד אני מתייחס לגוף שלי, האם הוא בריא, איך אני מסתדר עם האנרגיה שלי, עם דרך המחשבה שלי, עם רגשותיי, כיצד אני פותר את המבוכות שלי, כיצד אני מבצע בחירות, כיצד אני מכניס בהירות לחיי. וכך האגו, מנקודת מבטה של היוגה הוא רכיב מורכב שכולל אספקטים רחבים כמו מחשבה, רגשות, תחושות, התנהגות.

"אין ספק שקשה לי יותר להתבונן בעצמי כאשר אני מבצע תנוחות. כדי להתקדם לקראת חקירה פנימית כזאת חייבים לבצע תרגול בעל אופי יותר רפלקטיבי והכלים המרכזיים להתבוננות בעצמי הם תרגילי נשימה ומדיטציה. לתרגילי הנשימה יש יכולת לחדש את מאגרי האנרגיה שלי ולאזן אותם. גם ליכולת ילעצום עיניים בעת התרגול' יש תפקיד – כך קל לי יותר להתבונן בעצמי, להיות קשוב לעצמי מבלי שדעתי תוסח על ידי הסביבה.

"כאן עולה השאלה מהו הדבר שאנו רוצים לחקור בתוכנו. העצמי שהיוגה מדברת עליו איננו עצמי קוסמי של התאחדות עם האלוהים וכדומה. מדובר דווקא בעצמי האישי, זה שאני נמצא אתו ביחסים יומיומיים. רק אחרי שאבהיר יחסים אלו אוכל להתבונן ולחקור גם את היחסים שלי עם אחרים".

לחשוב מעבר לתנוחה

לשיטתך, מורה ליוגה הוא חצי-פסיכולוג אם לא למעלה מזה. מה מטרתך כמורה, אילו שאלות מעסיקות אותך במהלך השיעור?

"היוגה, אולי בניגוד לפסיכולוגיה המודרנית, מתעניינת בהצפת הבעיה אבל לא בחפירה מעבר לה. היא לא מציבה שאלות כמו: מדוע זה קורה? אלא שואלת כיצד עלי להיות יותר אפקטבי לגבי המצב הזה? בכל אופן, כמורה ליוגה אני מנסה לחשוב מעבר לתנוחה ולדרך הלימוד וההפנמה שלה. אני ממשיך לבחון את היחסים שלי עם עצמי ואחר כך את היחסים שלי עם תלמידי. אני שואל את עצמי: אילו אינדיבידואלים נמצאים מולי? נדמה לי כי עצם העובדה שאדם הגיע לשיעור יוגה מעידה על כך שהוא חש בטוח בעצמו ומנסה לשפר את מצבו. הוא מעוניין לשפר את חייו יותר מאשר לחזק את הכוחות הקיימים בו".

האם תרגול יוגה יכול להשפיע בצורה גורפת יותר על החברה המערבית?

"לא, אבל אני חושב שאנשים שמתרגלים יוגה יכולים להשפיע. באמצעות החקירה הפנימית שמציעה היוגה נוכל להבין כיצד אנו חיים ומה צריך לשנות. החברה המערבית נמצאת באזשהו תהליך של חיפוש אחר משמעות, למשל באנגליה 86% מן התושבים אינם פוקדים את הכנסיה וכך נוצר ואקום תרבותי – רוחני אותו היוגה יכולה למלא. במקביל כל התחום הזה של אקו-פסיכולוגיה – יחסי הגומלין בין החיים שלי לחיים שמסביבי – צומח עכשיו. אולי ההצלה שלנו טמונה דווקא בעובדה שאנו הורסים את העולם. הניסיון להציל את העולם מארגן אנשים בקהילות שלא היו מתכנסות יחדיו על בסיס אחר.

אני לא חושב שכל האנשים עומדים לתרגל יוגה בעתיד אבל מכשיר כמו היוגה יכול לעזור לאנשים לדאוג ולשמור על העולם, להיות יותר מועילים ויצירתיים. מרגע שאנשים יתקרבו למרכז של עצמם ויפתחו הערכה עצמית באמצעות היוגה הרי שתהליכים אלה יובילו אותם לקראת שינוי".

והשינוי שהרווי מייחל לו הוא לא שינוי טוטאלי. בדומה לתנוחה – באמצעותה הוא מנסה להשיג מעט תנועה בהרבה אזורים בגוף – כך הוא מקווה לשינויים קטנים בחיים, יעדים קצרי טווח וברי השגה.

הרווי בכלל מאמין כי עתידה של היוגה נמצא במערב. הפסיכולוגיה המערבית, המקום שהחברה המערבית נותנת לפלורליזם וליצירתיות, אולי בניגוד לחברה ההודית, הטיפוח של האינדיבידואליות כערך והיכולת של האדם להבין מה חלקו בקהילה יכולים להוות קרקע פורייה להתפתחות של היוגה. מאידך הוא מזהיר כי אין לשכוח ולהתנתק מן המקורות, מן הגרעין של היוגה ומן הרוח שלה.

הרווי התוודע ליןגה לראשונה ב- 1972 לאחר שנוכח כי איננו מסוגל לשבת בשקט למשך דקה אחת תמימה. בתגובה לכך אתרה אשתו פרסום בעיתון ושניהם התייצבו לשיעור היוגה הראשון שלהם. הזיכרון הויזואלי והחי של הרווי מן השיעור הזה מסתכם בבטן העגולה והגדולה של המורה, כאשר היא מתכווצת פנימה ומתנפחת החוצה, בזמן שהוא, המורה עומד על ראשו. אבל לא רק זה. הרווי יצא מן השיעור הזה בתחושה טובה והתחושה הזאת עודדה אותו להמשיך ולחקור מהו אותו דבר שגרם לו להרגיש טוב. כאשר אני שואלת אותו האם איתר את הדבר הזה הוא אומר שאם הפתרון היה בידיו וודאי כבר היה יוצא לפרישה מוקדמת ומתענג באיזה חוף ים אקזוטי. "מה שחשוב זה לא למצוא את הפתרון עצמו אלא לזהות את הגישה למסתורין, להמשיך ולגעת במסתורין הקסום הזה ולשאוב ממנו כוחות" הוא מסכם.

קורס מורים ליוגה ויוגה תרפיה

המרכז ללימודי יוגה מציע מסלול דו שנתי להכשרת מורים ליוגה בגישת הויניוגה ושנת לימודי המשך להקניית כלים לתרפיה ביוגה.

מסלול הלימודים מציע תהליך של התפתחות אישית, שיפור מיומנות תרגול והוראה והצגת היוגה ככלי לשיפור אורח החיים. הקורס כולל סדנה עם פול הרווי (ארבעה ימים מידי שנה), ופגישות לימוד אישיות עם זיוה כנרות. התכנים והסילבוס של הקורס נבחרו בשיתוף עם הרווי והוא מלווה את הקורס ותומך בכנרות לכל ארך הדרך. הלימודים יזכו את הבוגרים בתעודה  המוכרת באירופה.

paulandziva1.jpg פול וזיוה, אנגליה 2006

This entry was posted in ועוד ועוד.... Bookmark the permalink. Post a comment or leave a trackback: קישור טראקבאק.

השאר תגובה

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*
*