שיר השירים: מן המקורות שלנו

החיבור נכתב בעקבות הרצאתו של ישעיהו בן אהרן ומתפרסם באדיבותו

השפה העברית היא המייחדת את הוראת היוגה בארץ. זוהי השפה בה נכתב התנ"ך. בחרתי להגיש פסוקים ורעיונות מן המקורות שלנו כדי להוסיף ממד נוסף להבנת העיסוק בהתפתחות רוחנית ולהאיר את הכמיהה למפגש עם מה שמעבר לתפיסת הדעת (ה- Mind ).

ביהדות קיימת אמונה שנשמת האדם עולה לעולמות עליונים בשנת הלילה. הנפש מתאווה לחוות את התהליך של הלילה והשינה ביום. הנפש והרוח מתאוות למפגש.

שיר השירים עוסק בנושאים אלה ובסודות האהבה. הוא נכתב כדי להנחות את האדם להגשמת חיי הנפש. בתפילה ובלימוד מוזכרים פסוקים משיר השירים כדי שהאדם יוכל להיזכר ולהתעורר לאיכויות הלילה של הנפש והרוח, כמו שרושמים חלום על מנת להיזכר בו ביום.

שלמה מייצג את הגבורה עצמה – עולם הרוח. המקום בו ניצבת הישות הרוחנית של האדם והרעיה, מייצגת את הנפש. היא מביאה אותו אל חדריה והוא מביא אותה אל חדריו. כשמושג שוויון, הזיווג מושלם.

בטקסט הוזהרנו : "השבעתי אתכן בנות ירושלים מה תעירו … את האהבה עד שתחפוץ". תפיסת הלב עדין אינה מובילה לרצון. המפגש יכול להתרחש רק מתוך רצונה של האהבה הבשלה ולא מתוך רצונו של הראש – הדעת (MIND ). האקטיביות היא של הנפש והבעיה של ההולך בדרך היא כיצד להשיג תודעה רוחנית שבה ה- MIND – ישן והלב ער – "אני ישנה ולבי ער": הלב אינו חושב כמו הראש. הוא המסוגל לשמוע את קולות הרוח וההשראה. בתודעה רגילה איננו יכולים לדמיין מצב כזה כי אנו נרדמים או תועים במחשבות. כאשר מושג מצב של לב ער, אז נפתחת הדרך, אז עשוי להתרחש מפגש: "קמתי אני לפתוח לדודי ואצבעותיי נטפו מור… עובר על כפות המנעול". אנו עוברים את הסף.

מעיין האהבה קיים בכל העולמות אך הוא חתום ונעול. עלינו לפתוח את הדרך אליו.

מאז גרוש האדם מגן עדן , במקרא, הנפש האנושית, המתוארת בהתחלת שיר השירים ("אל תראוני שאני שחרחורת"), דואגת לכל המתרחש סביבה: "בזיעת אפיך תאכל לחם", "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", היא נוטרת את הכרמים: "בני אימי (לא נאמר אחי) שמוני נוטרה את הכרמים" ואת נפשה שלה, כרמה, היא מזניחה.
הגיעה העת בו היא מחפשת את דודה: " הגידה לי את שאהבה נפשי היכן תרעה בצהרים". היא שומעת את הקריאה המבשרת לה על האפשרויות האחרות בחיים וזהו קול הרוח: "קול דודי הנה זה בא"… והקול אומר "קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך".

הנפש המוסתרת מן העין היא כ"יונה בחגבי הסלע". היא אינה יכולה לגלות את מהותה האמיתית " שחרחורת שזפתני השמש" אינה הדמות האמיתית אלא ביום "שושנה בין החוחים" – לכלוכית, ובלילה בת מלכה.

בגן עדן היו התנאים הבסיסיים למפגש רוחני נפשי. שם השיקוף של החיים האמיתיים ושם החיים עשויים לתת פרי. הטקסט עומד כתשובה לגרוש מגן העדן. הוא 'מתקן' את הנפילה ומחזיר את האדם לגן העדן.

כשקול דודי אומר "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף עבר לו הניצנים נראו בארץ"… ו"קומי לך ולכי לך" – תקופת החיים שהסתירה את המהות האמיתית חלפה. המטרה היא להכניס לחיים איכות המאפשרת לזכור. בטקסט עוברים את הסף ונכנסים אל הגן – מקום הלבלוב והפריחה. שם פורחת שושנת הנפש. לנפש האנושית מקור עליון משלה, מציאות רוחנית משם היא באה. היא מחפשת ומוצאת את האהוב ויוצרת את הקשר הראשון. "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, ביקשתיו ולא מצאתיו". בעיר – בעולם הפיזי, מתחולל החיפוש. השומרים מסתובבים בעיר ותפקידם להרחיק מן השער את אלה שטרם הגיע זמנם לעבור את הסף.

במפגש הראשון בינה לבינו היא מביאה אותו אל ביתה "אל בית אימי וחדר הורתי". מקום האם היא הבית של הנפש. האם הקוסמית תמיד נמצאת בין הקלעים, מעבר לפרגוד.

בפרק ד' המלך (עולם הרוח) נמצא אתה (עם הנפש) ואנו מכירים אותה דרך עיניו. הפרק מסתיים בהצהרת הסיבה שבעטיה המלך זקוק למפגש: "גן נעול אחותי כלה, גן נעול, מעיין חתום, מעין גנים, באר מים חיים". הפרק הבא אפשרי רק לאחר פסוקים אלה. יש לזכור מי הדובר כאן. זהו קול אלוהים, האם קיים עבורו משהוא נעול או חתום?

לא ניתן לענות על כך מן הפשט אלא אם מניחים שמעיין המים נמצא כאן, במקום הזה וכדי להשיג אותו יש צורך באיחוד – בנישואים שמימיים. יוצא שעולם הרוח זקוק לעולם הפיזי.
בפרק ה' סוד התהליך והמפגש – הנישואים המיסטיים עצמם. המלך עומד ומתבונן, עוד לא נוגע, רואה ומתאר את כל יופייה.

במלאכת הבריאה נבקע מעיין חדש. ההתחדשות של הרוח ושל הנפש במפגש עם הרוח. ההתחדשות היא הסיבה לאיחוד. מעיין החיים נמצא מאחורי החומות הנעולות של הנפש (אחותי כלה) והוא, הרוח, מוצא בה מקור חיים.

הטקסט מתפתח כדיאלוג ועוסק בשינוי מצבי התודעה. הוא מתאר את כניסתו אל הגן ואת המפגש הראשוני – חדירה הדדית של הרוח והנפש. המצב העל חושי הראשון – "אני ישנה ולבי ער" : מצב בו אני ישן בכל מה שקשור ל- MIND ואיני קולט את מסרי החושים אך הלב נשאר ער. העברת התודעה הערה מן ה-MIND אל הלב.

בלב נמצא האמצע. מקום המפגש בין הרוח לנפש.

לאחר המפגש נאמר "דודי חמק ועבר, נפשי יצאה בדברו, ביקשתהו…" כל התפאורה מוכנה, הנפש מוכנה, (התעלתה, יצאה), ואז – "ביקשתהו ולא מצאתהו". זהו לב המפגש. בתודעה שכלית רגילה – תחושת אכזבה. איך ימשך תאור המפגש אם הוא חמק עבר ונעלם בדברו? – אם לא התרחש מפגש מבחינתה?

"מצאוני השומרים הסובבים בעיר " היא חוזרת לעולם הפיזי. "הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות". בהמשך מתואר תאור שמימי ונשגב שלו על ידה: מסתבר שהיא מכירה אותו היטב…

כשיוצאים מהתנסות וחוזרים לתודעה רגילה החוויה נראית חומקת ועוברת. תאור פרטי הפרטים של האהוב הוא תוצאה של התמודדות על חושית. חוויית היציאה מהמפגש נתפשת כאבדן ופצע. המפגש נראה כברק חולף. הדיווח בא מההיזכרות שאחרי ההתנסות במצב אחר של תודעה וההיזכרות עצמה היא חלק מהזרימה של ההשראה.

לאחר המפגש ומתן תאור, הנפש יודעת את מי היא מחפשת.

באימון פיזי, ככל שאנו חוזרים יותר על פעולות אנו משתפרים יותר. רכישת מיומנות בתחום הרוחני היא הפוכה. כל ניסיון נוסף לחזור ולשחזר את אותה ההתנסות יהיה קשה יותר מאשר בפעם הראשונה. לכן הפסוק "שימנו כחותם על לבך וחותם על זרועך" והחיבור בין ראש לב וידים בהנחת תפילין. אנו רוצים ליצור הלך רוח מסוים ולטפח מצב מיוחד שיסייע בידינו לזכור ולהעצים את כוחות הלב.

"כי עזה כמות האהבה, קשה כשאול קינאה" ההתנסות באהבה אינה נטולת סבל. על האדם להישאר נאמן לאהבה כדי שהאהבה תישאר נאמנה לו. ולא היא הופכת לקנאה עמוקה כשאול.

עלינו להתחיל מחדש. ממקום של אהבה חפצה שבו האהבה אינה הופכת לקנאה.

לסיכום

  • ברגע שההתנסות מושגת, יש מפגש. יש לחוות שהוא חולף עובר. יש לחזור לחיים כשהסעודה השמימית נפסקת. משך הזמן הקצר נתפס כך בעולם הפיזי אך ההתנסות הנה נצחית.
  • אנו חיים במציאות של "זה וגם זה תוך כדי זה". ההכנה והמעבר למצב אחר נמשכים באותה עת. שיר השירים אינו מטעה אותנו ומתאר 'גם וגם' – גם חולף עובר וגם נצחי.
  • בשיר השירים מורגש כל הזמן הסף
  • הגורם הזכרי – חומק עובר – עובר למקום אחר. באופן עצמאי אין לו חיים. הגורם הנקבי – היא המופרית, ההרה והיולדת, הנושאת את פרי האהבה לאורך זמן. היא מחפשת אותו ולא אותו פוצעים השומרים. היא בשבילו מעיין חיים והוא הנותן לה את משמעות החיים, את הכוון.
  • הנפש יכולה לשרוד ללא הרוח אך הרוח אינה יכולה לשרוד ללא הנפש.
This entry was posted in המקורות שלנו and tagged . Bookmark the permalink. Post a comment or leave a trackback: קישור טראקבאק.

השאר תגובה

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*
*