זיוה ואני מאת פול הרווי

פברואר 2007, ישראל

זיוה כנרות ואני נפגשנו לראשונה בשנת 1995, בכנס השנתי של האיחוד האירופי של פדרציות היוגה, בזינאל, שווייץ. אני באתי לשם כדי ללמד יוגה כאורח הפדרציה (EUFNY – European Union of Yoga Federations), וזיוה היתה שם כדי לייצג את היוגה בישראל, כיושבת ראש ארגון מורי היוגה בישראל.

בעקבות פגישתנו ובמסגרת תפקידה כיו"ר, זיוה הזמינה אותי לבקר בישראל כדי ללמד יוגה. מאז אותה פגישה מקרית בין שני זרים על פסגות האלפים השווייצים זרמו הרבה מים של יוגה, בשני כיוונים.

ראשית, היתה זו תחילתם של יחסים בני עשר שנים ויותר עם ישראל, שבשבילי היא עדיין תוססת ומלהיבה כמו בביקורי הראשון, שבמסגרתם לימדתי פעמים רבות, ברמות שונות, החל משיעורים אישיים של אחד-על-אחד, דרך הרצאות ערב, ימי עיון, וכלה במפגשי התבודדות וקורסי יסוד, וכיום גם בתרומה לתוכנית לימודי יוגה וקורסי הכשרה למטפלים ביוגה.

שנית, המשך ההתפתחות, הלימוד וההכשרה שזיוה נטלה על עצמה. אני אומר "המשך", משום שכאשר נפגשנו ב-1996, זיוה כבר היתה מורה בכירה ליוגה ונבחרה על-ידי עמיתיה מורי היוגה בישראל לכהן כיו"ר הארגון, שלהם, כהונה שבה החזיקה שלוש שנים מלאות.

אך למרות הנסיון שצברה ומעמדה המבוסס בחוגי הוראת היוגה בישראל, זיוה בחרה ללמוד בתוכנית הכשרה מלאה ליישום היוגה בשיטה הידועה כ"ויניוגה" של היוגה.

ההכשרה היתה כרוכה בנסיעות מרובות לאנגליה כדי ללמוד במסגרת הקורסים שהתנהלו במרכז שלי, וגם בסדנאות השתלמות מיוחדות רבות בישראל. הלימוד נתמך במחויבותה של זיוה לשנים של שיעורים יחידניים אצלי ולפיתוח הפרקטיקה האישית שלה. הודות למסירות זו להלכה ולמעשה של היוגה הצליחה זיוה ללמוד מחדש את מיומנויות היוגה שלה, בדיוק כפי שמוסיקאי מבין שנגינה מיומנת של יצירה מוסיקלית היא תוצאת הצירוף של למידה לנגן את המוסיקה ולנגן בכלי, כאילו היו אחד.

ההתפתחויות בשנים האחרונות הביאו את זיוה לעצמאות גוברת מבחינת העברת סדנאות מבוא וקורסי יסוד משלה, תוך תמיכה ואמון מצדי, שהתבטאו בהענקת רשות לעשות שימוש לצרכיה בספרי ההדרכה שלי במסגרת תוכנית לימודי היוגה שלה. צפיתי בזיוה מלמדת והנחיתי אותה במצבים רבים של אחד-על-אחד, והתרשמתי מבהירותה, נחישותה והקפדתה על התוצאה בכל מצב.

כל אלה הובילו במשך השנים לנקודה שבה זיוה מסוגלת כיום להציע את תוכנית ההכשרה המלאה להוראת יוגה וטיפול ביוגה, והתמיכה והמעורבות שלי בכך כמעט שאינן דרושות עוד.

כפי שנהוג לומר, כשהתלמיד מוכן, המורה נעלם. בקצב זה לא נותר לי הרבה מה לעשות בישראל כמורה, ואני שמח מאוד להשאיר את המוסיקה בידיה האמונות של המוסיקאית, ולהישאר חבר אישי הרוחש אהבה רבה לישראל וכבוד רב לכל מה שמסירותה של תלמידה זו לעבודת הויניוגה ולהוראתה הצליחו להשיג.

פול הרווי

This entry was posted in ועוד ועוד..., כללי. Bookmark the permalink. Post a comment or leave a trackback: קישור טראקבאק.

השאר תגובה

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*
*