סיכום מפגש – חוטים בפילוסופיה

atha yogānuśāsanam

אמש זכינו לשמוע את ד"ר דני רווה בהרצאה מרתקת על הטקסט אשר בלב הרג'ה יוגה – סוטרות היוגה של פטנג'לי. דני הגיש את התפיסה שלו, ביסס אותה על טקסטים קדומים יותר ופרשנים שפעלו קרוב לתקופתו של פטנג'לי והמחיש את האופן בו ברר ובחר את מילות התרגום. בפתיחת הערב, בחרתי להביא את הכתוב אל מקום אחר לגבה העיניים או אפילו אל הרמה של הלב – ברוח הויניוגה.

דני הביא את הפסוקים מרומו של עולם היוגה אל מרחב הצמא והקשב שלנו, הדגיש את המרחק העצום בין הפרקטיקה של היוגה – על המזרן ובחיים, לבין הכוונה של הפסוקים. החוטים (הסוטרות) כאילו נקשרו אל בלוני הליום חמקמקים; פטנג'לי מדבר על שאלות ולאו דווקא מנגיש תשובות ומטרת היוגה אינה עולה בקנה אחת עם מקומנו בחברה ובמערכות היחסים שלנו; הדרך שמציג המחבר משקפת עצירה, שתיקה והעדר מעורבות והזדהות.

בהמשך דבריו, לאור ההתייחסות ליומיומיות ואל השאיפה אל מה שמעבר לה בסוטרות, המרחב שבליבי התרחב שכן פטנג'לי מדבר על תהליך הדרגתי של הליכה בדרך. היומיומיות מהווה אבן דרך ולא בהכרח אבן נגף. המסע מתחיל כאן ועכשיו. עלינו לדעת את המטרה, לוודא (אפשרי עם עזרה מבחוץ) שפנינו לכוון הנכון. ובהתאמה מקומית (לציטוט של דני מטקסט אחר) – אם נרצה להגיע אל חוף הים – לא נפנה מזרחה. כך, גם אם אנו רחוקים מאד, ההליכה מקרבת או אפילו מרוממת. התחושה שהצלחנו לנסות יוצרת סמסקרה (התניה) חיובית ומאפשרת להתכוון שוב אל מה שמעבר ליכולת הנוכחית ולתפיסת התודעה. המפתח קיים ועלינו לקחת א ח ר י ו ת.

ברצוני לערוך מפגשים נוספים לחברי הארגון ולתלמידיהם אשמח אם תשלחו רעיונות.
בתודות,
זיוה

This entry was posted in חדשות. Bookmark the permalink. Post a comment or leave a trackback: קישור טראקבאק.

2 Comments