‫יוגה כהשקפה, תרגול וכלים

תרגום החיבור של פול הרווי  Yoga as a View, Practice and Tool

מעניין שכמורה ליוגה, פונים אלי בימים אלה בשאלה "איזה סוג של יוגה אתה עושה?" ולא "מה זה יוגה?". אולי מפני שאנו חושבים שאנחנו כבר יודעים מה זה יוגה, או, סביר יותר, כי השקפת היוגה הולכת לאיבוד בתוך מספר עצום של דרכים שבהן יוגה מוגשת. בימים אלה נראה שיש לכאורה בהירות כל שהיא סביב השאלה מהי יוגה, אך אולי אם קיימת הנחה, אין היא ברורה מאוד. הנחה זו עשויה להיות מושפעת מהשקפות דתיות כגון פרדיגמות ההינדואיזם, סיקיות או אפילו התאמות יוגה להריון ולידה, יוגה לפיתוח הגוף – והתעמלות.

במערב, בעולם היוגה של היום נראה כאילו מורים רבים מלמדים בלי השקפה ברורה של מה היא יוגה וכיצד נוכל להכיר אותה. נתבונן למשל על איך אנחנו לא משתמשים )או אפילו לא יודעים( את המונח יוגה כמדיטציה. ביוגה, הביטויים בו משתמשים לעתים קרובות הם אסאנה, פראניאמה ומדיטציה. והאמירה שאני הולך לעשות יוגה מתייחסת תמיד למזרן תרגול )STICKY MAT( ולא לכרית ישיבה למדיטציה. אפשר אפילו להיתקל באתרים ומאמרים המתייחסים ליוגה ולמדיטציה כאילו הם שני דברים שונים. מה דעתכם על מסגור מחדש )Re-frame(?

יוגה היא מדיטציה ?

היכן אנו עומדים במונחים של מה מוצג כיוגה היום ?

עלינו להיות בעלי השקפה, עלינו לדעת איך לגשת אליה, ואיך לייצב ולשמר אותה.

משנת היוגה נחקרת ברהיטות בסוטרת היוגה של פטנג'לי. המוקד העיקרי שלה הוא מערכת היחסים בין שני היבטים שכל הזמן מקושרים: שמירה על תחושת ההוויה ואינדיבידואליות. שני ההיבטים הם הפעילות המתמדת של המיינד )CITTA( ואיכות של דוממות – )STILLNESS(, הטמונה בתוך המודעות )CIT( כאשר המיינד בשליטה – אנחנו מצויים בעבר ) או בעתיד( יותר מאשר בהווה. כאשר המודעות בשליטה – אנחנו בהווה יותר מאשר בעבר.

הנחת היסוד של סוטרות היוגה היא שכאשר העבר משתלט אנו עלולים לפעול ולתקשר בחוסר מיומנות. גם בתוך היבטים שונים של תרגול היוגה שלנו, כאשר הפרעה/שגיאה כל שהיא באה לידי ביטוי, זה משום

שהעבר השתלט; זיכרון כל שהוא הנכיח את עצמו. עם זאת, אם לא היה עבר לא יהיה קיום ל- Citta . Citta היא כמו כספת מלאה של זיכרונות מן העבר. בתוך התהליך המתמיד הזה אנו רוצים ליצור מרחב בין הדחף לבין התגובה.

כך שאם נתבונן ברוב שיעורי יוגה היום, מהי ההשקפה אשר לעברה אנו מנסים להנחות את הקבוצה?

היוגה טוענת כי בסופו של דבר אנחנו רוצים לאפשר לתלמיד את היכולת לשבת ולהיות מסוגל לחוות איכות של שקט ודוממות. אם למורה אין חזון לעורר בתלמידיו השראה ולהדריך אותם תוך כדי הגחמות הרבות של שיעורי יוגה היום, אז אנחנו נוטים יותר להגיש יוגה המתמוססת אל תוך הניואנסים הרבים של ביצועי תנוחות.

משמעותו של חזון היוגה הוא שתלמידים מתקדמים מנקודת ההתחלה של גופניות )פיזיקליות( לכיוון מסוים של השקטה, יש לתת לתלמידים חוויה של "ישיבה" והתנסות בפוטנציאל של דוממות בנקודה מסוימות לאורך הדרך.

העדיפות מבחינת מה שאנחנו מנסים ללמד הוא "השקט" או חוויה של "Cit" )המודעות(. האם אני מסוגל להיות נוכח בתוך הפעילות של המיינד? ככל שאני מסוגל להיות נוכח, כך יתאפשר יותר ביטוי למודעות. כאשר אנשים באים במגע עם השקט של המודעות, משהוא קורה; – הכמיהה להתרחק מהדומיננטיות של פעילויות המיינד – Citta.

ככל שנלך אחורה בזמן עם יוגה אנו יותר רואים כי המטרה היא השגת היכולת לשבת ולחוות חוויה של דממה. וככל שנלך קדימה בזמן לעבר תקופתנו, אנו רואים תנועה לכיוון 'גופניות' מוגברת.

השקפת היוגה מסתכמת בהיקשרות )YOKING( או של פעילות המיינד)CITTA( עם המודעות )CIT(, על מנת להקל את הופעתה של המודעות השקטה בתוך הנוף של המיינד. חזיון כגון הופעתה של השמש

)בהירות( בעוד שהענן )הבלבול( נסוג, עשויה לסייע להעביר תחושה של התהליך. כאשר תלמיד מגיע לסיום השיעור הוא עשוי לחוש שמשהוא נוגע בו. זוהי התחושה של יישוב הדעת במודעות. השטף של citta עטוף בנוכחות של cit.

האם אין זו האחריות שלמורים ליוגה להנחות תלמידים לקראת החוויה הזו ולהעצים אותם כדי להבין שהם יכולים לגעת במרחב המקודש בשבילם גם מחוץ לשיעור ולסביבת של אימון מודרך ?

This entry was posted in יוגה ומהות, מאמרים מתורגמים. Bookmark the permalink. Post a comment or leave a trackback: קישור טראקבאק.

השאר תגובה

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*
*