אחת הדרכים להרהור, העשויה להועיל להבנת הקשר בין חיינו לבין התרגול שלנו היא באמצעות המודל של הפנצ׳ה מאיה או חמשת ההיבטים של הוויית האדם. במקרה זה דרך ההרהור על הרעיון המשפיע על ההיבטים המעודנים יותר של הפנצ׳ה מאיה, עשויה להשפיע בעצמה חזקה יותר על ההיבט הגולמי יותר, ואילו ההשפעה על ההיבט הגולמי של הפנצ׳ה מאיה עשוייה להשפיע בעצמה פחותה בהיבטים המעודנים.
לדוגמא מה שקורה ברמה של הגוף הפיזי עשוי שלא להשפיע באופן חמור על ההיבטים המעודנים יותר של הפנצ׳ה מאיה, כגון תהליכים אנרגטיים, התניות חברתיות, רשמים סמויים ומניעים רגשיים. ואילו מה שקורה ברמות המעודנות יותר של הוויתנו, כגון גירויים מודעים ובלתי מודעים מהסביבה החיצונית ותהליכים פנימיים ברשמים הסמויים ומניעים רגשיים, עשויים להשפיע בצורה חזקה מאוד על האופן שבו תפקודי הגוף שלנו מגיבים.
לדוגמא, כאשר מסתכלים על התרגול שלנו ומה שאנחנו 'עושים' באנה-מאיה (ההיבט הפיזי, הגולמי); סיפוק מיידי להיבט זה של ההוויה שלנו, לא בהכרח ישפיע בעוצמה חזקה על ההיבטים היותר מעודנים של הפנצ׳ה מאיה כגון פראנה מאיה (תהליכים אנרגטיים), מנו מאיה (התניות חברתיות), ויג׳ננה מאיה (רשמים סמויים) ואננדה מאיה (מניעים רגשיים).
השיקול עבורי הינו הרמה או ההיבט שאנו מעדיפים לטפח, הנטיה לפיתוח עמוק של אימון ולא של ה׳חוויה הנשימתית׳ (טיפוח של התנסות בנשימה). אולי מהדברים האלה נכון להיות נבון יותר לבחור להרהר יותר, על הדרך בה אנו יכולים, באמצעות האימון שלנו, לטפח תרגול עם דגש הולך וגובר על האופן בו נקדם עדיפות של ההיבטים המעודנים של הפנצ׳ה מאיה באופן ישיר יותר.
הפוטנציאל כאן הוא שההשפעה של סדר עדיפויות כזה תשפיע על הפוטנציאל של היבט המעודן יותר ועל חלחול ההשפעות להיבטים גסים יותר ויותר של ההוויה שלנו.
המודל של הפנצ׳ה מאיה מציע אבני דרך שינחו אותנו במסע שלנו מהגולמי למעודן והוא מזהיר אותנו, ומאפשר לנו להתעלות מעל האשליות העשויות לקבל תוקף מחודש באמצעות זרעי הפיתוי המתעוררים בתוך פירות העבודה עם הגוף (אנה מאיה).
בנוסף, אני חש שחוסר מטרה ברורה כמו ב׳השקפה׳ הוא כמו אבן נגף מהצד של המורים וכך בקרב תלמידים שברור להם בעליל בדרכם, שכבדרך אגב ועקב בורות הם מבלבלים בין המילים אסנה ויוגה כאשר מדברים על תרגול.
אני חש את אותו בלבול בבסיסם של כל מיני ניסיונות המתבססים על הגוף להגיע לאיזה שהוא אושר פיזי נעדר הפרעות ולפרש זאת כחופש קיומי.
עם זאת, על מנת לממש את האפשרויות ההתפתחותיות האלה ביחס להיבטים המעודנים של ההוויה שלנו, יתכן שנצטרך לוותר על חלק מהתופעות והשאיפות הפיזיות שהורגלנו להם וגם לציפייה עצמה. כזו היא ההתלבטות של הבחירה של עבודה מבפנים החוצה ולא הבחירה הרגילה יותר ואפילו הציפייה החברתית בקרב התפיסה הרווחת, זו בה היוגה היא שם נרדף לאסנה, והעבודה מן החוץ פנימה.
מאמר המקור מאת פול הארווי
תרגום: זיוה כנרות